< חברי-ות האיגוד

This user account status is Approved

This user has not added any information to their profile yet.

אחר

בוגר לימודי קולנוע באוניברסיטת קולומביה

אבי נשר נולד וגדל ברמת-גן. את מרבית זמנו העביר בבתי קולנוע שבסמוך ל"מכתש" המיתולוגי: "אורלי", "סטודיו" ו"נגה". כשהיה בן 12 נשלחו הוריו לשליחות בניו-יורק, שם למד בבית ספר תיכון פרטי ובאוניברסיטת קולומביה.

כבר בשנות התיכון המאוחרות פרסם נשר מסות תיאוריות קולנועיות ברבעונים ניו-יורקים שונים. כשמלאו לו 18, למגנת לב הוריו, חזר נשר ארצה והתגייס לצבא, שרת כשנה ביחידה קרבית מובחרת ושלוש שנים כקצין מודיעין במחלקת מחקר.

אחרי מלחמת יום כיפור שב נשר אל אהבה נושנה: הקולנוע.

הוא פרסם מאמרים ברבעונים "קלוז-אפ" ו"קולנוע" בו גם היה חבר מערכת. באותה תקופה גם כתב וביים שני סרטים קצרים "המת על החי" ו"מוסיקת לילה זעירה".

עם תום שירותו הצבאי שב נשר ללימודים באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. שנה מאוחר יותר, בגיל 24 כתב וביים את סרט הפולחן "הלהקה". שנה מאוחר יותר כתב וביים סרט פולחן נוסף: "דיזנגוף 99". במקביל המשיך לפרסם מסות קולנועיות, בעיקר במוסף "הארץ". בשנת 1984 כתב וביים את "זעם ותהילה" שחולל שערורייה בשעת הצגתו בארץ ובעולם הוצג בפסטיבלים רבים וזכה לשבחי הביקורת הבינלאומית.

המפיק הידוע דינו דה-לורנטיס ראה את "זעם ותהילה" והזמין את נשר לכתוב ולביים סרט עבורו. נשר (שגדל בניו-יורק עם "אנטי" מובהק לתרבות החומרנית של לוס-אנג'לס) מעולם לא חלם על קריירה הוליוודית. אך ההזדמנות להתכתב עם הסרטים בהם צפה כילד בהצגות יומיות ריתקה אותו.

סרטו הראשון בארה"ב "פצצת זמן" (MGM 1990) זכה בפרס הקהל בפסטיבל המדע הבדיוני היוקרתי שבאבוריאז- צרפת, והוצג בבתי קולנוע ברחבי העולם. הצלחתו היחסית של הסרט סללה דרך לסרט מתח סוריאליסטי נוסף- "דופלגנגר" (1992) בכיכובה של דרו ברימור. ברימור זכתה בפרס השחקנית המצטיינת באבוריאז. הסרט זכה להצלחה כספית ניכרת ונשר חתם חוזה עם חברת "בואנה-ויסטה" (השייכת לדיסני) שבמסגרתה כתב, ביים, והפיק שלושה סרטי "ז'אנר" משעשעים: "אוטומטי", "פרא" ו"שכיר חרב" (1993- 1995). שלושת הסרטים זכו להצגת בכורה בערוץ הכבלים הנחשב HBO (בעיקר בשל גישתו המהתלת של נשר לגיבורי סרטי הפעולה ולמוסכמות הז'אנר) ונמכרו היטב ברחבי העולם. אנשי בואנה-ויסטה ביקשו סרטים נוספים. נשר שכבמאי איבד עניין בסרטי "הצגות יומיות" אלו, אך הבין את הפוטנציאל הכלכלי הנרחב שלהם, העביר שלוש שנים בכתיבה ובהפקה של שישה סרטי ז'אנר נוספים שזכו, על פי רוב, להצגות בכורה ב-HBO או בערוץ המדע הבדיוני.

הרווחים שהופקו מסרטי הז'אנר אפשרו לנשר, בשנת 1999 לכתוב (יחד עם רוג'ר ברגר), להפיק ולביים את "חוקר המס"- סרט עצמאי שהוצג בבתי קולנוע וזכה לביקורות מצוינות ("פנינה קולנועית שאין להחמיצה" NBC evening news "מותח מענג נוגע ללב ושנון" New-York Times "יצירת מופת של אבי נשר...משחק ובימוי עוצרי נשימה" Cinema Scene).

הצלחת "חוקר המס" הביאה את נשר למערכת יחסים עם חברת "מירמקס" שבמסגרתה כתב (יחד עם רוב כהן) וביים את "פולחן" (2001). "מירמקס" אפשרה לנשר (שמצא עצמו מתגעגע "הביתה" יותר ויותר) לערוך את הסרט בישראל. באותו קיץ שימש נשר גם כשופט בפסטיבל הקולנוע בירושלים והתחיל להשתעשע במחשבות אודות סרט ישראלי חדש.

כמה חודשים מאוחר יותר נפטר אביו האהוב (שנולד ברומניה, למד בגרמניה, חי בישראל ומת בניו-יורק). טלטלת הכאב והאובדן חייבה את נשר להתמודד עם שאלות של זהות משפחתית ואישית, וכדרכו, ניהל נשר את הדיאלוג עם עצמו באמצעות קולנוע. סיפור תסריט "סוף העולם שמאלה" נכתב ע"י נשר באביב 2001, והתסריט נכתב יחד עם שרה עזר ורובי פורת-שובל בסתיו 2001. באביב 2003 החלו צילומי הסרט ובשנת 2004 יצא הסרט אל האקרנים והפך להצלחה הגדולה ביותר של הקולנוע הישראלי מזה 20 שנה. מעל ל-400,000 צופים ראו את הסרט- שהוצג למעלה מ-8 חודשים בבתי קולנוע. במקביל, זכה הסרט להכרה נרחבת בפסטיבלים בינלאומיים רבים, ולביקורת מצויינת ב"ווראייטי", "לה-פיגרו", "איל מסנג'רו" וכו'.

במהלך חורף 2004 ביים נשר את סרטו הדוקומנטרי הניסיוני "אוריינטל" שזכה בפרס "רוח החופש" בפסטיבל הקולנוע בירושלים, נבחר להשתתף בפסטיבל הקולנוע היוקרתי HotDocs וממשיך לעשות חיל בפסטיבלים שונים ברחבי העולם.

בשנת 2007 ביים נשר את "הסודות", שאת תסריטו כתב יחד עם הדר גלרון ("מקווה"). הסרט, מספר סיפורן של ארבע נערות דתיות צעירות ומבריקות (אניה בוקשטיין, דנה איבגי, טלי אורן ומיכל שטמלר), הלומדות במדרשה בצפת, כאשר מסלול חייהן של הבנות משתנה כשאישה צרפתייה (כוכבת הקולנוע הצרפתייה פאני ארדן) באה להתגורר בדירה שמול המדרשה. היא קושרת מערכת יחסים מורכבת עם ארבעת הבנות ויוצאת איתן לדרך שבמהלכה היא תלמד הרבה על זיכרון וישועה ואילו הן ילמדו הרבה על עולם החטא.

באותה שנה הוענק לנשר פרס הוקרה מפסטיבל הקולנוע בירושלים, על הישגיו הקולנועיים ותרומתו הרבה להצלחת הקולנוע הישראלי בעולם.

בשנת 2009 הוענק לנשר פרס הוקרה מפסטיבל הקולנוע בחיפה. באותה שנה כתב וביים נשר את "פעם הייתי" שנכתב בהשראת ספרו של אמיר גוטפרוינד "בשבילה גיבורים עפים". הסרט מספר את סיפורו של נער חיפאי אשר בקיץ 68 מוצא עבודה אצל ניצול שואה המתפרנס משדכנות והברחת טובין. במהלך הקיץ, השדכן המסתורי נוטל עמו את הנער למסע–חניכה מכונן אל תוך מעמקי העיר התחתית של חיפה, שם האהבה לובשת צורה מפתיעה.

"פעם הייתי" זכה להצלחה רבה בקרב הקהל ולביקורות מהללות ותשבחות רבות מקרב המבקרים. הסרט זכה בשני פרסי אקדמיה לשחקן אדיר מילר והשחקנית מיה דגן. "פעם הייתי" נבחר כבחירה רשמית בפסטיבל טורונטו וזכה בפרס "מגן הכסף" בפסטיבל הסרטים היוקרתי בשיקגו.

בשנת 2010 הוענק לנשר פרס לנדאו למצוינות באומנות על בימוי סרטו המצליח "פעם הייתי".

בשנת 2013 ביים נשר את הסרט "פלאות" על פי תסריט אותו כתב עם שאנן סטריט (הדג נחש) ובכיכובם של אדיר מילר, אורי חזקיה, יהודה לוי, יובל שרף ואפרת גוש. הסרט זכה להצלחה רבה הן בקרב הצופים והן בקרב המבקרים. "פלאות" קיבל חשיפה מרובה והצלחה בפסטיבלים בינלאומיים רבים וחשובים כמו "פסטיבל טורונטו" החשוב – שם הוקרן תחת הקטגוריה היוקרתית "Five exceptional Films" ובפסטיבל פאלם ספרינגס בקטגוריית "מאסטרים מודרניים" היוקרתית. בשנת 2014 הוענק לנשר "פרס החזון" מפסטיבל הקולנוע היהודי בוושינגטון.

בשנת 2016 כתב וביים נשר את "החטאים", שזכה לבכורה עולמית בפסטיבל טורונטו ונקנה להפצה עולמית על ידי האולפן ההוליוודי MGM.

בשנת 2018 כתב נשר, יחד עם דוקטור נועם שפנצר, וביים את "סיפור אחר" שזכה להצלחה ביקורתית ומסחרית נרחבת, הן בארץ והן בעולם. גם "סיפור אחר" זכה לבכורה בינלאומית בפסטיבל טורונטו היוקרתי והוצג לאחר מכן בלמעלה מ-100 פסטיבלים בינלאומיים.

פרויקטים נבחרים: