קידום היצירה המקורית

היסטורית המאבק

איגוד הבמאיות והבמאים מנהל בשנים האחרונות מאבק מתמשך על עצם התעסוקה, על כללי העסקה הוגנים ועל קיומם של “כללי משחק” בתעשיית הטלוויזיה המקומית, כאשר חלק משמעותי ממשאבי האיגוד מוקצה למאבק על תקציב הפקות המקור.

האיגוד, לצד שאר איגודי היוצרים והעובדים בקולנוע ובטלוויזיה, משקיע אמצעים ומאמצים רבים בניסיון לחייב את גופי השידור ליצור תוכניות דרמה ותעודה בהתאם למכסות המוגדרות להם בחוק, בזמן שאלו לקו ולוקים לא פעם בחמדנות, הפרו ומפרים את מחויבויותיהם ובנוסף לכך, הרגולטור שאמור לפקח על עמידתם של גופים אלו בחוק לא פעם פסיבי וכושל באכיפת אותן מחויבויות.

בחודש נובמבר 2008 נאלץ האיגוד לצאת למאבק כולל, יחד עם ממ”ה – מטה מאבק היוצרים המשותף לשבעת איגודי היוצרים בקולנוע ובטלוויזיה, נגד זכייני הערוצים המסחריים והרשות השנייה, על רקע אבטלה שנכפתה על מאות יוצרים עקב ביטולן הפתאומי של תוכניות דרמה ותעודה רבות, שהיו בשלבי פיתוח והפקה שונים.

האיגודים שללו את טענת גופי השידור שההפקות בוטלו בגלל המשבר הכלכלי שפקד את המדינה ואת העולם כולו באותה שנה, והציגו לראיה חובות תוכן בסך כולל של למעלה מ-200 מליון שקלים, שצברו הגופים בשל התחמקות מתמדת ממילוי התחייבויותיהם על פי חוק.

תחת המטרייה של ממ”ה נעשו מפגני מחאה ציבוריים שונים ומגוונים: הפגנות מול ערוצי השידור, פריצה לאולפנים בזמן שידורים חיים, התפרצויות לישיבות של מועצת הרשות השנייה, ולהבדיל, אינספור ישיבות מקצועיות עם אנשי המועצה, בניסיון להשפיע עליהם לעשות את מלאכתם, והפעלת לובינג נמרץ בכנסת.

פעולות המחאה הופסקו לאחר שנציגי-ות איגודי היוצרים הוזמנו לפגישה בנוכחות חברי מועצת הרשות השניה ונציגי הזכייניות, על מנת להוציא הוראת שעה ספציפית לשנת 2009 ובתוך כך הוחזרו מספר לא מבוטל של הפקות לעבודה.
עם זאת, המאבק לא הסתיים.

בשנת 2012, זמן קצר לפני שעמד לפקוע הזיכיון שניתן לערוץ 10, החליטה הממשלה לקדם תיקון לחוק הרשות השנייה, אשר מטרתו הייתה לדחות את חובות הערוץ (חובות שהסתכמו בעשרות מיליוני שקלים) ובכך להצילו מסגירה מידית.
בה בעת שנקרא המחוקק לדון בגורלו של ערוץ 10, חולקו, בהליך חקיקה מזורז, הקלות מפליגות גם לזכייניות ערוץ 2, אשר פטרו אותן מהשקעה בחובות תוכן בהיקף של למעלה מ- 200 מיליון שקלים, זאת על אף כי מצבן לא הצדיק זאת.
איגודי היוצרים והעובדים בקולנוע ובטלוויזיה הגישו עתירה לבג”ץ כנגד מתן ההקלות, אך העתירה נדחתה משום שהליך החקיקה כבר הושלם. עם זאת, בג”ץ השמיע ביקורת כנגד הליך החקיקה ובדיון האחרון בעתירה התבטא השופט רובינשטיין בחומרה נגדו וציין כי קיימת “תחושה כבדה לגבי מהותו”.

בשנת 2014, שוב ניצב ערוץ 10 בפני אפשרות ממשית של סגירה ונבחן מהלך למתן הקלות שיאפשרו את המשך פעילותו. איגודי היוצרים חששו כי אל הקלות אלו יתלוו שוב הקלות מרחיקות לכת במחויבויות ההשקעה בתוכן של זכייניות ערוץ 2 ועל כן ביקשו את התערבותו של היועץ המשפטי לממשלה.

בראשית שנת 2015 אישרה הכנסת את המשך פעילותו של ערוץ 10 ושוב הוענקו לו הקלות במחויבויות התוכן. עוד נקבע כי זכייניות ערוץ 2 ייהנו גם הן מהפחתת מחוייבויות ההשקעה בתוכן, אך בעקבות התערבות איגודי היוצרים נקבע כי הפחתה זו לא תהיה בתחומי הסוגה העילית והקולנוע.

לצד ניסיונות חוזרים ונשנים של גופי השידור לקבלת הקלות בהשקעה הכוללת הנדרשת מהם בהפקות דרמה ותעודה, לא פעם אלו מנסים “לנגוס” בהגדרות הקבועות בחוק לתוכניות סוגה עילית ולהביא לידי כך שהרגולטור יגדיר תוכניות מסוימות שאינן נופלות להגדרות אלו כדרמה או תעודה. באופן זה אלו מנסים לנייד את ההשקעה בין הז’אנרים השונים ולהציג מצג שווא של עמידה במחויבויות ההשקעה בסוגה עילית.

האיגוד, לצד שאר איגודי היוצרים, עוקב באופן תדיר אחר ניסיונות אלו ובעת שנדרש לכך – נדרך ומותח את קו הגבול.

לצד כללי הרגולציה המתקיימים לגבי כל גופי השידור בארץ, המגדירים את מחויבויותיהם להשקיע בהפקות מקור, מיזמי הטלוויזיה המשדרים דרך האינטרנט פטורים כיום מחובות רגולטוריים, כולל זו בהפקות המקור.

פלטפורמה חדשה, שבאופן טבעי מתחרה על ציבור הצופים מול הפלטפורמות הקיימות, פוגעת כאמור בהכנסותיהן של הפלטפורמות הקיימות וכך מובילה לנזק בלתי הפיך לשוק השידורים וליצירה המקומית; זאת מאחר ומחויבות ההשקעה של הפלטפורמות הקיימות נגזרת מהכנסותיהן.

על כן, האיגוד פועל ללא לאות להחלת רגולציה אחידה על כלל “השחקנים” בשוק הטלוויזיה, חדשים ומסורתיים כאחד, תוך ניטרליות טכנולוגית, על מנת לאפשר “מגרש משחקים” מאוזן ולהגן על תעשיית הטלוויזיה המקומית ועל פרנסתן של אלפי משפחות  של יוצרים, עובדים, שחקנים ומפיקים.

בשנת 2016, לאחר התערבות האיגוד ושאר איגודי היוצרים והעובדים, הוחלט בוועדת הכלכלה כי הזוכה במכרז להפעלת מערך “עידן פלוס” יידרש להשקיע בהפקות מקור, באופן מדורג כבר לאחר שהגוף הרוכש יגיע לנתח של 5% מהשוק או להכנסות של 200 מיליון שקלים בשנה, זאת לאחר שבנוסח החוק המקורי נקבע כי לא יחויב בהשקעה בהפקות מקור במהלך שלוש השנים הראשונות לקיומו, וגם אז – רק אם יגיע ל-10% נתח שוק.

זאת ועוד, התקבלה הצעתו של יו”ר האיגוד יריב הורוביץ כי במסגרת אמות המידה לבחינת ההצעות להפעלת המערך יינתן משקל משמעותי להתחייבות המציע להשקעה בהפקות מקור, על מנת לעודד המציע להשקעה בתחום זה.
פעילותם של איגודי היוצרים מול המחוקק והרגולטור לאכיפת שידור תוכניות דרמה ותעודה ופעולות המחאה השונות שביצעו לאורך השנים, הביאו לידי כך שהאיגודים הפכו לגורם בעל השפעה של ממש במסדרונות בית המחוקקים.

בשנת 2018, נכחו נציגי-ות האיגודים בדיוני וועדת הכלכלה שעסקה בהקלת הרגולציה על שוק השידורים. פעלנו על מנת לצמצם את הפגיעה ביצירה המקורית בשני מוקדים: נגד צמצום סמכותן של מועצת הכבלים והלוויין ושל מועצת הרשות השנייה (ביטול יכולתן לקבוע כללים לתתי הז’אנרים הקיימים כיום, לה השלכה מכרעת על נאותות ההפקה והפרנסה מיצירת דרמה ותעודה), ובעד השתת רגולציה על הפלטפורמות החדשות המופצות על גבי האינטרנט, כדוגמת סלקום TV ופרטנר TV, שאינן מחויבות כיום בהשקעה בהפקות מקור. כידוע, כללי הרגולציה הקיימים כיום מחייבים את הוט ויס להשקיע 8% מהכנסותיהן בהפקות מקור, כאשר חצי מתוך השקעה זו מופנה להשקעה בסוגה עילית. על כן, כל נגיסה בהכנסותיהן של יס והוט – לצד חוסר מחויבותן של סלקום ופרטנר, לפי חוק להשקעה בתוכן מקורי – פוגעת פגיעה קשה בשוק היצירה המקומית.
לאור התנגדותנו – מרבית ההצעות ירדו מסדר היום.

מאבקיו של האיגוד בתחום זה לא תמו. לאורך השנים נאבק האיגוד שוב ושוב כנגד רצונם של גופי השידור, לעיתים בחסות המחוקק, להפחית חלק ניכר ממחויבויות התוכן השוטפות שלהם ונגד הנגיסה בהשקעה “המזוקקת” בסוגה העילית. על כן, ממשיך האיגוד לעמוד על המשמר ולדרוש כי הרגולטור יבצע עבודתו כנדרש ויאכוף את מחויבויות התוכן שגופי השידור מחויבים להן, ע”פ חוק.
במקביל, ממשיך האיגוד לפעול על מנת להביא למצב בו כל גוף תקשורת המבקש לקבל רישיון לשדר תוכן לצרכן הישראלי, בכל פורמט שידור, יחויב להשקיע בהפקת תוכן מקורי.