10 ביולי 2018
“דיון שנערך באופן חפוז ולא מאפשר לציבור להביע עמדתו”
ועדת החינוך והתרבות, בראשות ח”כ יעקב מרגי, החלה בדיונים לאישור תיקון חוק הקולנוע בהתאם לדרישות משרד התרבות. בתגובה לטענה החוזרת על כך כי הליך התיקון נעשה באופן נחפז המטיל צל כבד על היוצרים-ות והיצירה הקולנועית, הצהיר יו”ר הוועדה: ״חקיקה חפוזה בוועדה הזו לא תהיה. זה לוקח זמן”
הבוקר (שלישי) החלה ועדת החינוך והתרבות, בראשות ח״כ יעקב מרגי, את דיוניה לאישור תיקון מספר 5 לחוק הקולנוע, שהוגש על ידי משרד התרבות. זאת לאחר שאמש, בשעות הלילה, אושרה הצעת החוק בממשלה בקריאה ראשונה.
בין הנוכחים-ות בדיון, נמנו גם נציגי-ות איגודי היוצרים מכלל התעשייה, בהם איגוד הבמאיות והבמאים, איגוד התסריטאים, איגוד המפיקים, פורום היוצרים הדוקומנטרים, פורום הקולנועיות ונציג חברת תלי, אשר הגיעו במטרה להגן על האינטרס של היוצרים-ות והיצירה הישראלית מפני שינויים שעלולים לפגוע בחופש הביטוי והיצירה הקולנועית המקומית.
את הדיונים פתח מנכ״ל משרד התרבות יוסי שרעבי, שלדבריו, התיקון הנדון מהווה חלק מתהליך מעמיק יותר לשינוי פני הקולנוע הישראלי – שינוי שייעשה בעיקר בקריטריונים ובמבחני התמיכה, ולא בחוק עצמו. את הדברים ביסס שרעבי על המלצות דו”ח הוועדה לבחינת קרנות הקולנוע, שמונתה על-ידי שרת התרבות לפני כשנה וחצי והגישה לאחרונה את מסקנותיה, לפיהן קיים אי שוויון בחלוקת תקציבי התמיכות בקולנוע.
עיקרי התיקון לחוק:
- הקמת מאגר לקטורה ממשלתי, ממנו ימונו 70% מהלקטורים-ות שיפעלו בקרנות הקולנוע. לפי הצעת החוק בנוסחה הנוכחי, תנאי הסף לכניסה למאגר הלקטורה כוללים, בין השאר, הימנעות מוחלטת מכל ניגוד עניינים – מה שבפועל מדיר מהרשימה את יוצרי ויוצרות הקולנוע עצמם, וכן, נציגים-ות אחרים מהתעשייה, ומותיר, הלכה למעשה, את השיפוט בידי אנשים מחוץ לתחום הקולנוע.
- יצירת מנגנון ערעור (שלא קיים נכון להיום), אשר יהיה בפיקוח מועצת הקולנוע – שתהווה מעין נציבת פניות ציבור ותאפשר לבדוק ולבחון את תהליך קבלת ההחלטות של קרנות הקולנוע. לטענת שרעבי, לשרת התרבות לא תהיה כל השפעה ו/או מעורבות בתהליך הערעור.
- מסלול “מסחרי” שיעניק תמיכה בדיעבד לסרטים שנחלו הצלחה מסחרית בקופות הקולנוע ולא נתמכו על-ידי הקרנות, וזאת על מנת לעודד הזרמת כספי יזמים עצמאיים לתחום – גם עבור סרטים שלא זוכים לתמיכה ממשלתית.
נציגי-ות איגודי היוצרים הביעו עמדתם לגבי עיקרי התיקון. אורי רשטיק, מנכ״ל שח״ם, העיר כי ישנו ניסיון לייצר אווירה כללית של מלחמה, “ואין סיבה לכך”. לדעתו של רשטיק, “דו״ח הוועדה קיצוני ומוטה”. יתרה מזאת, “אם ישנה מטרה לפתוח קרנות נוספות לתמיכה בפריפריה, אז צריך לתת לכך מענה תקציבי וראוי שיצוין בחוק”.
יו”ר פורום היוצרים הדוקומנטרים אסנת טרבלסי ונציג איגוד המפיקים אסף אמיר הוסיפו וטענו כי מאגר הלקטורה בצורתו הנוכחית בהצעה, משמעותו בפועל “הדרת אנשי קולנוע ועובדים נוספים בתעשייה, ויש בכך פגיעה בחופש העיסוק של היוצרים והיוצרות וזילות הקולנוע כמקצוע ואמנות”. בנוסך לכך, לדברי טרבלסי ואמיר, עולה סכנה ממשית לשקיפות ולהליך התקין בהכפפת הלקטורים למנגנון ממשלתי, דבר הפותח פתח להתערבות פוליטית בתכנים.
אמיר אף ציין כי לא ברור, מלכתחילה, על שום מה הסערה של משרד התרבות, “שהרי דו”ח הוועדה מאדיר את הקולנוע הישראלי ואף מראה בממצאיו כי 80% מתקציב הקרנות הולך לסרטי ביכורים, ורק 8% מהתקציב הולך ליוצרים אשר מקבלים תקציבים שלא בפעם הראשונה”. בהמשך הוצגו ממצאים נוספים מדו״ח הועדה אשר מראים כי אין קשר ישיר בין הצעת החוק לממצאים ולנתונים בפועל. זאת ועוד, נציגי-ות היוצרים ציינו כי מתקבל הרושם שההליך המזורז לאישור התיקון אינו נובע מדאגה כנה ליוצרים-ות וליצירה המקומית, אלא מדיף ניחוח של אינטרסים זרים. (בהמשך למכתב למכתב ששלחו היוצרים-ות ליועמ”ש לממשלה בנוגע לחוסר התקינות של ההליך לאישור התיקון).
עמדתם של איגודי היוצרים קיבלה חיזוק משמעותי מדבריו של ח”כ מיקי רוזנטל (“המחנה הציוני”). לטענת רוזנטל, הדרך בה בחרה השרה לפעולה איננה “טובה” ואף מסוכנת. הוא נימק והסביר בפני חברי-ות הוועדה כי מסלול התמיכה בדיעבד נוגד כל היגיון בריא. “איך יתכן שמדינת ישראל תתמוך כלכלית ביוצרים שכבר הצליחו ולא באלו שמתחילים את דרכם?”, הוא תמה. לתפיסתו, קיים ניגוד עניינים חמור בעצם העובדה שהשרה מיודדת באופן אישי עם משפחת אדרי, שהם, כידוע, חברת ההפקה יחידה כיום שמשקיעה באופן פרטי בסרטים ישראליים, “ובהתאם, היא זו הצפויה להרוויח מהמהלך המוצע”.
רוזנטל גם התייחס להצעה להקמת מאגר הלקטורים, שינוהל באחריות משרד התרבות. לדבריו, מצב שבו השרה תהיה אמונה על מינוי והעסקת הלקטורים הקובעים אילו סרטים יקבלו מימון מקרנות הקולנוע ואילו סרטים לא, ״זה לא משרד התרבות, זה משרד ההסברה״. בנוסף, הוא התייחס לסעיף ניגוד העניינים, שלהבנתו לא יאפשר ליוצרי-ות קולנוע להיבחר להיות לקטורים-ות בקרנות השונות. רוזנטל סיים את דבריו בנושא הפריפריה, והדגיש כי חשוב לתמוך בפריפריה ולהקים קרן קולנוע באזורים פריפריאליים, אך לשם כך – חייבים לראות תמיכה תקציבית בנושא.
עדנה הראל, נציגת המכון הישראלי לדמוקרטיה, הציגה את עמדת המכון לגבי התיקון ואופן אישורו והבהירה בפתח דבריה כי “חופש הביטוי הוא הנושא המרכזי על הפרק”. לטענת ארבל, הצעת החוק מנופפת ברב תרבותיות וייצוג, אך בפועל לא ניתן להשיג זאת באמצעות התערבות פוליטית. בנוסף, היא הדגישה כי לתחושתה, הדיון נערך באופן חפוז שלא מאפשר לציבור להביע עמדתו באופן רציני ומעמיק על מסקנות הוועדה. בתגובה, יו”ר הוועדה ח״כ מרגי, טען כי ״חקיקה חפוזה בוועדה הזו לא תהיה. זה לוקח זמן”.
עוד הוסיפה הראל, שדו”ח חברת תפן הנספח לדו”ח הוועדה, המציג ניתוח נתוני הקרנות בשנים האחרונות, מעלה כי קיימת העדפה מתקנת לפריפריה. לדבריה, הנוסח הקיים היום מחליש את מועצת הקולנוע ולא מחזק אותה, וההתייחסות לקרנות הקולנוע צריכה לקחת בחשבון שהן מוסדות תרבות, ״שיש בהם הרבה יותר מחלוקת תקציבים”.
להחלטות הועדה ישנה חשיבות מכרעת לקיומו וקידומו של הקולנוע הישראלי ולשמירה על חופש הביטוי של היוצרים-ות. איגוד הבמאים ימשיך לפעול, בכל דרך שתידרש, כדי להגן על היצירה מאינטרסים זרים ולאפשר ליוצרים-ות להתפרנס בכבוד וליהנות מפרי יצירתם-ן.
