המאבק על חוק הקולנוע: היסטורית המאבק

עד תחילת שנות ה-90 הועברה התמיכה לקולנוע הישראלי דרך משרד התעשייה והמסחר. בשנת 1995 הפסיק משרד התעשייה והמסחר את הזרמת התקציב לענף ותקציב הקולנוע השנתי הממוצע בשנים 1995 עד 2000 עמד על כ-16 מיליון שקל בלבד והספיק לתמיכה בכמה מוסדות קולנועיים וליצירה של מספר זעום של סרטים.

לאחר מאבקים ממושכים, בהם לקח האיגוד חלק מרכזי ופעיל, בשנת 1999 נחקק חוק הקולנוע שנועד לעגן ולהסדיר את התמיכות הממשלתיות בקרנות הקולנוע השונות. פריחתה של היצירה הקולנועית הישראלית בארץ ובעולם בשנים האחרונות הינה פועל יוצא של החוק.

בחוק נקבע כי תקציב הקולנוע יגיע מהתמלוגים שמעבירות למדינה זכייניות ערוצי הטלוויזיה המסחריים. 50% מהתמלוגים הללו יועברו לתעשיית הקולנוע, וגוף חדש שיוקם – מועצת הקולנוע – ייעץ למשרד התרבות כיצד לחלק את הסכום בין גופי הקולנוע השונים. משהחליט משרד האוצר לקצץ בתמלוגים, התקציב ירד בסופו של דבר ל-73 מיליון שקלים. בשנת 2002 “צנח” התקציב ל-56 מיליון שקלים ושנה לאחר מכן הוא “טיפס” ל-61 מיליון.

העובדה כי התקציב נתון היה לשינויים על בסיס שיעור התמלוגים של זכייניות הטלוויזיה ולא סיפק אופק תקציבי יציב וידוע, הביאה את ראשי ענף הקולנוע למאבק לכינונו של מודל יציב להקצבה קבועה ובטוחה לענף.

בשנת 2004 נחתם הסדר ולפיו יעמוד תקציב הקולנוע השנתי על סך של 58 מיליון שקלים למשך חמש שנים וכי הסכום יהיה מוגן מפני קיצוצי רוחב.

בשנת 2008, לקראת סיום תוקפו של ההסדר, משרד האוצר המליץ לקצץ 8 מיליון שקל מתקציב הקולנוע. בנוסף על כך, על פי תכניות האוצר, עתיד התקציב המוקטן להיות כפוף לקיצוצי רוחב, זאת בניגוד להסכם הקיים מתוקף חוק הקולנוע.

איגוד הבמאיות והבמאים ביחד עם מועצת הקולנוע, שאר האיגודים והקרנות, נטל חלק במאבק חריף נגד הקיצוץ המוצע ולמען תקצוב הולם.

כחלק מהמחאה, מעל במת טקס פרסי האקדמיה של אותה השנה, במעמד הענקת הפרס קראו הזוכים בקטגוריות השונות, כל אחד בתורו, לשר האוצר שלא לקצץ בתקציב הקולנוע ולא למוטט את הענף.

לאחר שמשרד האוצר ומשרד המדע, התרבות והספורט, בהסכמתה של מועצת הקולנוע ובתמיכת נציגי איגודי היוצרים הגיעו להסכמה ולפיה תוארך הקפאתו של הסעיף בחוק בחמש שנים נוספות, ובתקופה זו התקציב השנתי יעמוד על סך של 67 מיליון שקלים לשנה, בחודש יולי 2009, הצעת החוק הממשלתית שביקשה לאשר את ההסכם נדחתה במליאת הכנסת לאחר שחברי כנסת ממפלגת “קדימה” הרימו ידם נגדה בתואנה שעל הממשלה להקציב הרבה יותר לענף הקולנוע, אך בפועל מדובר היה בהתנגחות פוליטית בין האופוזיציה לקואליציה.

בתגובה להפלת הצעת החוק, ארגנו איגודי היוצרים משמרת מחאה בפתיחת פסטיבל הקולנוע בירושלים באותה השנה. כאקט מחאה יוצרים רבים ומבקרים שפקדו את הפסטיבל ענדו סרט שחור לאות אבל על “החרבת הקולנוע הישראלי”.

שבוע לאחר משמרת המחאה, חזרה בה האופוזיציה מהתנגדותה והתיקון לחוק הקולנוע עבר בכנסת, כשבמסגרתו הוקצו 67 מיליון שקלים לקולנוע הישראלי לתקופה של חמש שנים.

בשנת 2010, הציע ח”כ אורי אורבך ז”ל תיקון לחוק, על פיו שר התרבות הוא זה שיחליט מדי שנה על העברת לפחות רבע מתקציב הקולנוע ליוצרים המגיעים מקבוצות תרבותיות שאינן זוכות לייצוג הולם בקולנוע, כאשר השר יקבע מי יהיו קבוצות אלה לאחר התייעצות עם מועצת הקולנוע.

איגודי היוצרים התנגדו לתיקון שהוצע והסבירו כי “זה שנים שהקולנוע הישראלי מייצג נאמנה ובגאון את כל הזרמים השונים בחברה הישראלית. לקרנות הקולנוע מוגשות באופן שוטף הצעות על ידי יוצרים מכל קצוות הארץ, הנבחנות על ידי אנשי מקצוע מהמדרגה הראשונה, תושבי תל אביב והפריפריה כאחת, שמחליטים אילו הצעות לקדם – אך ורק על פי שיקולים של איכות אמנותית”.

לבסוף, שרת התרבות דאז לימור לבנת התנגדה לנוסח הצעת החוק באומרה כי ההחלטות בנושא צריכות להישאר בידי המועצה לקולנוע ובתוך כך ועדת השרים לענייני חקיקה לא אישרה התיקון וזה ירד מסדר היום.

בשנת 2013, בתום סבב פגישות שהתקיימו בין נציגי משרד האוצר לנציגי משרד התרבות והספורט וראשי ענף הקולנוע הישראלי, תקציב הקולנוע גדל בכ-13 מיליון שקל ונעמד על כ-80 מיליון שקל בשנה לחמש שנים.
איגוד הבמאיות והבמאים, יחד עם שאר האיגודים וגופי הקולנוע האחרים, יפעל שהסדרים הבאים יבטיחו לענף תמיכה שנתית גבוהה בהרבה מזו הנוכחית. זו בעינינו התפתחות תקציבית מתבקשת לתחום משגשג שאינו מפסיק להביא כבוד למדינת ישראל, חרף משאביו הצנועים יחסית.

מבחני התמיכה (קריטריונים)

המועצה הישראלית לקולנוע הוקמה בשנת 2000 מתוקף חוק הקולנוע והיא זו שאחראית על ביצועו. מטרתה של המועצה לגבש מדיניות וקריטריונים (מבחנים) שמטרתם לאפשר חלוקה עניינית ושוויונית של תקציב התמיכה בתחום הקולנוע.

תמיכה ממשלתית זו, הנועדה לקידום וליצירת סרטים, מועברת ליוצרים דרך חמש קרנות סיוע: קרן הקולנוע הישראלי, קרן רבינוביץ’, קרן מקור, הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה וקרן גשר לקולנוע רב תרבותי. במסגרת חלוקה זו מקבלים תמיכה גם מוסדות וגופים נוספים בתחום הקולנוע דוגמת סינמטקים, פסטיבלי סרטים, איגודי יוצרים ועוד.

בחודש אוגוסט 2012 פנתה מועצת הקולנוע לקבלת הערות הציבור באשר לטיוטת תיקונים חדשים שניסחה למבחני התמיכה. בחודש אוקטובר 2012 נשלחה תגובת איגוד הבמאיות והבמאים בנדון ובה נקראה המועצה, בין השאר, לרסן את התחרות העזה בין הקרנות; לבטל את הקיצוץ החד בתחום הסרט הקצר; לפעול למינוי לקטורים על בסיס מקצועי בלבד; ולהנהיג רוטציה בראשות הקרנות.

בחודש מרץ 2013 אושרו הקריטריונים החדשים על ידי שרת התרבות דאז לימור לבנת, כשבפועל קריטריונים אלו נכנסו לתוקף בינואר 2014.

איגוד הבמאיות והבמאים ימשיך לוודא כי בכל עת שיעלו לדיון שינויים אפשריים בקריטריונים, אלו ישקפו את האינטרס של הבמאיות והבמאים בפרט ושל היצירה הקולנועית בכלל.

לקריאת מסמך מבחנים לחלוקת כספי התמיכות של משרד התרבות והספורט למוסדות ציבור בתחום
הקולנוע (מסמך הקריטריונים)

לקריאת מסמך הערות איגוד הבמאיות והבמאים