עדכונים אחרונים

חוק הנאמנות בתרבות: סיכום המאבק

איגודי היוצרים פעלו נמרצות במהלך החודשים האחרונים על מנת למנוע את עליית הצעת תיקון החוק “נאמנות […]

View more

זמן פציעות: התיקון השערורייתי לחוק הקולנוע נבלם לעת עתה

במהלך הדיון החמישי בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת בהצעת התיקון, ח”כ מסיעות האופוזיציה הגישו מאות הסתייגויות […]

View more

היום השני לדיוני ועדת החינוך והתרבות והאינטרסים הזרים צפים

במהלך הדיון בוצעו מספר שינויים בנוסח התיקון לחוק הקולנוע, בהתאם לעמדת איגודי היוצרים. ח״כ זנדברג: “בחוק […]

View more

“דיון שנערך באופן חפוז ולא מאפשר לציבור להביע עמדתו”

ועדת החינוך והתרבות, בראשות ח”כ יעקב מרגי, החלה בדיונים לאישור תיקון חוק הקולנוע בהתאם לדרישות משרד […]

View more

חוק הקולנוע: תיקון או קלקול?

למרות הלו”ז הכמעט בלתי אפשרי שנקבע לקבלת הערות הציבור לתיקון חוק הקולנוע, איגודי היוצרים הצליחו לשלוח […]

View more

מירי רגב: “בשנה הבאה יכאב למוסדות התרבות בתל אביב – ובגדול”

במסגרת דיון בוועדת הכספים, הציגה שרת התרבות והספורט סדרת קריקטורות שלא ניתן לפרש אותן אלא כהסתה פרועה […]

View more

“התיאטרון הלאומי, שמנוהל ומתוחזק מכספי ציבור, אמור לשרת את הציבור הרחב”

כשברקע התלונה שהוגשה במשטרה על ידי הנהלת “הבימה”, בעקבות הקרנת מסרים פוליטיים על בניין התיאטרון, איגוד הבמאיות והבמאים שלח […]

View more

היסטורית המאבק

איגוד הבמאיות הבמאים שם לו למטרה להגן על החופש האמנותי של היוצר-ת, כשהתנאי הראשון לקיומו של חופש אמנותי הוא חופש הביטוי.

האיגוד, כאיגוד יוצרים סולידרי, רואה מחובתו למחות ולהיאבק בכל ניסיון להשתיק ולשתק יוצרות ויוצרים. הפלורליזם, חופש המחשבה וחופש הביטוי הינם אבני הבסיס, לא רק לחברה דמוקרטית, אלא אף לחברה יוצרת.

בכל עת שישנו חשש לפגיעה בחופש הביטוי האיגוד לוקח חלק פעיל ועומד בחזית של כל מאבק לשמירתו וימשיך להגן על היצירה ללא הבדלים של דת, גזע, מין, לאום או השתייכות פוליטית.

לאורך השנים האיגוד לקח חלק מרכזי במספר פעולות לשמירה על עיקרון זה: הביע מחאה כנגד ההחלטה של קרן רבינוביץ’ שלא לתמוך בסרט “ג’אפה – סיפורו של מותג” של הבמאי אייל סיוון משיקולים פוליטיים (2007); ארגן עצומה כנגד התערבות גורמים פוליטיים בעבודת הקרנות (2007); ארגן כנס חירום במחאה על ניסיונות למנוע את הקרנת סרטם של הבמאים מיקי רוזנטל ואילן עבודי “שיטת השקשוקה” ולקח חלק בקידום היוזמה ציבורית “גם אני מיקי רוזנטל” שמטרתה היתה להסיר את האיום הכספי בתביעת הדיבה של משפחת עופר נגד רוזנטל בכך שכל שותף הצטרף כנתבע לצידו של יוצר הסרט (2008-2009); הגיש (ביחד עם איגוד המפיקים, הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, נוגה תקשורת, “רשת” ופורום היוצרים הדוקומנטרים) עתירה לבג”צ נגד צנזור סרטו ומניעת הקרנתו של הסרט “ממלכת הסוד” של הבמאי ניר טויב (2010); הביא לביטול דרישתה של חברת מועצת הכבלים והלוויין אורלי יחזקאל להסרת הסדרה “אופוריה” של הבמאית דפנה לוין מהאוויר בטענה כי היא מכילה “תכנים בוטים” (2012); נרתם למאבקו של ערוץ 10 נגד החשכת המסך שלו מטעמים שנראו לפרקים פוליטיים ונקמנים (2012); הביא לביטול דרישתה של קרן רבינוביץ’ להצהרת ישראליות של במאים-ות המקבלים-ות כספי תמיכה מהקרן (2015); ארגן הקרנת מחאה של הסרט “אל סף הפחד” של הרץ פרנק ומריה קרבצ’נקו לאחר שהקרנתו בפסטיבל הקולנוע ירושלים בוטלה בעקבות התערבות הדרג הפוליטי (2015); מחה כנגד ביטול הקרנת הסרט ההולנדי “רעד בעזה” בבאר שבע בעקבות לחצים פוליטיים (2015); ליווה משפטית והביא לביטול המגבלות שהטילה משטרת ישראל על הבמאי אליאב לילטי שתיעד אירוע של פעילי תנועת “באים-לבנקאים” כחלק מצילומי סרטו “התנערות” (2017); התייצב לצידו של הבמאי מוחמד בכרי לאחר ש-15 שנים מצאת סרטו “ג’נין ג’נין” הוגשה תביעת דיבה חדשה כנגדו (2017) והביע תמיכה ביוצרי התיאטרון במחאתם נגד צנזור המופע “אסירי הכיבוש” בפסטיבל עכו (2017).

בשנת 2018, איגודי היוצרים פעלו נמרצות על מנת למנוע את התקבלותו של התיקון לחוק תרבות ואמנות (התפרסם בשם: “נאמנות בתרבות”) לקריאה שניה ושלישית. במסגרת התיקון לחוק, ביקשה שרת התרבות להעביר לידי משרד התרבות את הסמכויות לשלילת תמיכה מגופי תרבות ואמנות בגין מתן ביטוי לאלמנטים המהווים פגיעה/הסתה כנגד מדינת ישראל (על פי סעיפי חוק הנכבה) – סמכויות שהיו נתונות עד כה בידי שר האוצר (בהתייעצות עם שר-ת התרבות). לכאורה, מדובר בהעברת סמכויות בין משרד ממשלתי אחד (משרד האוצר) למשרד ממשלתי אחר (משרד התרבות), אולם תיקון החוק ביקש לרכז את הסמכויות בידי שר-ת התרבות בלבד, ללא צורך באישור שר האוצר. איגודי היוצרים, יחד עם פורום מוסדות תרבות ושלל ארגונים מכלל הקשת התרבותית בישראל, הקימו פורום למאבק כנגד הצעת תיקון החוק. ערכנו הפגנות, קמפיינים של סמסים לשרי-ות הכנסת ופתחנו ערוץ תקשורת ישיר מול החכי”ם-ות מהמפלגות השונות. נכחנו ואמרנו את דברינו בכל הישיבות שהתקיימו סביב הצעת החוק, במטרה להשפיע על דעתם של חברי-ות ועדת החינוך, משרד האוצר וחברי-ות קואליציה נוספים. הסברנו ושכנענו. בסיום תהליך ארוך של פעילות זו, הנחה השר כחלון את חברי מפלגתו להצביע הצבעה חופשית, הודיע השר ליברמן על פרישתו מהממשלה ובאקורד הסיום, הודיעה הכנסת על פיזורה. הצעת התיקון לחוק נקברה.

נמשיך ליצור יצירה חופשית וביקורתית על החברה בישראל, על החברה שלנו, על המדינה שלנו. כרגע, במרתון המאבק על חופש הביטוי, אנחנו מובילים.

עוד ב2018, נלחם האיגוד בתיקון מספר 5 לחוק הקולנוע בו השתקפו ניסיונותיה המקוממים של השרה רגב לשלוט במאגר הלקטורים-ות של הקרנות השונות, לצד הניסיון לגזול 20 אחוזים מתקציב הקולנוע לטובת סרטים ש”הצליחו מסחרית” ולא מומנו על ידי אחת מקרנות הקולנוע. משמעותה של תמיכה בסרטים ש”הצליחו מסחרית” היא העברת תמיכה לטובת גופים פרטיים בהם נמנית בראש הרשימה חברת ההפקה של האחים אדרי, (מכריה האישיים של רגב), דבר המהווה פגיעה ישירה בחופש הביטוי והיצירה בישראל. הדיון בדבר התקיים בבהילות במטרה להעבירו מהר ככל הניתן, וההתבטאויות השונות שהושמעו על ידי שרת התרבות הציבו את ציבור היוצרים-ות תחת מתקפה ישירה. תוצאות המאבק שלנו בשתי זירות אלו:
סעיף 13 (עידוד סרטים שהצליחו מסחרית) בתיקון חוק הקולנוע עבר על אף הבעייתיות שבו והתנגדותנו. לפי הסעיף, חייב משרד התרבות להקצות 15-20% מתקציב הקולנוע לסרטים שהצליחו מסחרית בקולנוע ולא זכו לתמיכה מקרן או גוף ציבורי. משמעות הדבר שעד 20 מיליון שקלים יתועלו מלכתחילה לסרטים שהפקתם הסתיימה, ולא עבור תהליך הפיתוח או ההפקה – כלומר לא לידי היוצרים/ות, או, שיהיו מתועלים לסרטים המצויים בתהליך הפקה אך לא נבחרו לתמיכה על ידי קרנות קולנוע, אלא נמצאו “בעלי פוטנציאל מסחרי”. עם זאת, הטענה לניגוד עניינים מול חברת ההפקה של האחים אדרי נדחתה על ידי היועץ המשפטי הממשלה. בשלב זה טרם ידוע מי יהיה רשאי לקבל סיוע תקציבי לפי הסעיף ותחת אלו מגבלות, מה יהיה המודל לסיוע ומה תהיינה ההוראות שתקבענה בתקנות. יישומו של סעיף זה תלויה בתקנות טעונות דיון ציבורי, התייעצות במועצת הקולנוע ואישור וועדת החינוך של הכנסת (טרם הקיימו).
סעיף 10 (מאגר הלקטורים-ות) קובע הקמת מאגר מקצועי של אנשי ונשות לקטורה, מתוכו רשאים ראשי הקרנות לבחור את הלקטורים-ות. במהלך הדיונים, החליטה וועדת החינוך כי מאגר זה יהיה כפוף למועצת הקולנוע, ולא למשרד התרבות או לשרה העומדת בראשו (כפי שהוצע על ידי המשרד המקור), ויהיה פתוח לכל העומדים/ות בתנאי הסף. אמנם, הרכב מועצת הקולנוע נקבע בין השאר על-ידי שרת התרבות, ואכן המועצה פועלת היום בהרכב חסר ביותר ופתוחה למינויים פוליטיים. עם זאת, לאף אדם או גוף, כולל חברי/ות מועצת הקולנוע, אין סמכות למנוע מהעומד-ת בתנאי הסף מלקחת חלק במאגר הלקטורה.  הקרנות יוכלו לבחור מתוך מאגר זה בעצמאות מוחלטת.

עוד ב2018, הנהלת תאטרון “הבימה” הגישה תלונה במשטרה על הקרנת מסרים פוליטיים נגד ראש הממשלה על קיר מבנה התיאטרון. איגוד הבמאיות והבמאים שלח מכתב נוקב למנכ”לית התיאטרון, בטענה שהנהלתו בחרה לפגוע בחופש הביטוי של אזרחי ואזרחיות ישראל: “התיאטרון הלאומי, שמנוהל ומתוחזק על ידי כספי ציבור מיום היווסדו, הינו שטח ציבורי וככזה עליו לשרת את הציבור הרחב ולא את דעותיהם-ן האישיות של חברי-ות ההנהלה…על אף זאת, הנהלת התיאטרון בחרה לפגוע בחופש הביטוי של אזרחי ואזרחיות המדינה, אשר בחרו להפגין ברחבת התיאטרון ולבטא את מסרי ההפגנה ודעותיהם-ן על קירות התיאטרון החיצוניים”. עוד ציין איגוד הבמאיות והבמאים במכתב, כי ניכר שבמקרה הנדון נעשה “שימוש בלתי ראוי בכוחה של ההנהלה למנוע את הקרנת המסרים הפוליטיים, ובכך זו, מעלה בתפקידה הציבורי בשמירה על חופש הביטוי, בדיוק כפי שעל זו לנהוג גם כלפי היצירות המוצגות על בימת התיאטרון”. האיגוד סיים את מכתבו בדרישה כי התיאטרון הלאומי לא ייתן יד לפגיעה נוספת בחופש המחאה ובחופש הביטוי.

אנו רואים מחובתנו למחות נגד כל פגיעה בחופש הביטוי ונמשיך לעמוד בחזית כל מאבק לשמירתו, ללא הבדלים דת, גזע, מין, לאום או השתייכות פוליטית.

איגוד הבמאיות והבמאים ימשיך להיות דרוך בשמירה על חופש הביטוי והיצירה. בנוסף, האיגוד תמך בעבר ויתמוך בעתיד ביוזמות פרטיות שמטרתן להאיר את חשיבותם של עקרונות חופש הביטוי והיצירה; זאת, כל עוד הן עולות בקנה אחד עם האינטרסים של היוצרים-ות וערכי האיגוד.

שלילת תמיכה ציבורית מיצירות אמנות: חוות דעת משפטית